תמנע מוליכים בע"מ נ' אבן זהב - אחזקות וניהול בע"מ

החלטה

המבקשת הגישה ביום 2.4.13 ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' דורון) מיום 15.2.13 (להלן: "פסק הדין"), אשר קיבל את תביעת המשיבה והורה על פינוייה של המבקשת מהמקרקעין הידועים כחלקה 204 בגוש 19278 (להלן: "המושכר"), וזאת עד ליום 15.4.13.

כמו כן, פסק הדין חייב את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות בסך 25,000 ₪.

בד בבד עם הערעור מוגשת על ידי המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, דהיינו עיכוב ביצוע פינוי המושכר, עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין; ובהתאם לתקנות שפורסמו באחרונה דין הבקשה להתברר בפניי.

רקע בקצרה:

ביום 1.8.07 נחתם בין המבקשת לבין המשיבה חוזה שכירות בלתי מוגנת לפיו שכרה המבקשת מהמשיבה שטח של כ- 500 מ"ר (להלן: "חוזה השכירות").

חוזה השכירות קבע כי תקופת השכירות תהא למשך 36 חודשים החל מיום 1.9.07 וכן ניתנה למבקשת רשות להארכת תקופת השכירות בשנתיים נוספות.

בהתאם לחוזה האריכה המבקשת את תקופת השכירות ובפועל שכרה את המושכר למשך חמש שנים, כאשר תקופת השכירות הסתיימה ביום 1.11.12.

בתום תקופת השכירות התבקשה המבקשת על ידי המשיבה לעזוב את המושכר, ומשלא פינתה את המושכר, הגישה המשיבה תביעת פינוי בבית משפט קמא.

ביום 15.2.13 ניתן פסק הדין אשר קיבל את תביעת המשיבה והורה על פינוי המבקשת מהמושכר, יחד עם זאת ניתנה למבקשת ארכה של חודשיים לצורך התארגנות בפינוי המושכר.

בנסיבות אלו, הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין וכן בקשת עיכוב ביצוע פסק הדין המונחת עתה בפניי.

ביום 3.4.13 ניתנה על ידי החלטה ארעית לפיה יעוכב ביצוע פסק הדין, לעת הזאת, וזאת בטרם קבלת תגובת הצד שכנגד, כנגד הפקדת סך של 25,000 ₪ ע"י המבקשת בקופת בית המשפט כאשר המשיבה נדרשה להגיש תגובה.

ביום 4.4.13 הוגשה תגובת המשיבה לבקשה לעיכוב הביצוע ועתירה לדחיית הבקשה, וביום 21.4.13 הוגשה תשובה.

טענות הצדדים:

המבקשת טוענת כי היא מנהלת במושכר מפעל לייצור חוטי הולכה מנחושת הפועל 24 שעות ביממה ועל מנת לפנות את המושכר תזדקק לשכור אנשי מקצוע מומחים אשר יפרקו את התשתיות והמכונות הכבדות המורכבות במקום, דבר אשר כרוך בעלויות גבוהות ובפרק זמן של מספר שבועות.

לפיכך, טוענת המבקשת כי פינויה מן המושכר ייצור מצב בלתי הפיך, שכן העברת המפעל והפסקת פעילותו למשך תקופה משמעותית, עלולה להוביל לכך שהמבקשת תאבד את מרבית לקוחותיה ו-15 עובדי המפעל יאבדו את מקור פרנסתם.

מנגד טוענת המבקשת כי למשיבה לא ייגרם נזק אם יעוכב ביצוע פסק הדין, במיוחד בנסיבות בהן לא הוכיחה המשיבה כי השכירה את המושכר לשוכר חלופי, ובתשובתה דיווחה המבקשת כי שוכר חדש נכנס למושכר והתמקם בנכס בחלקו הפנוי.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי סיכויי הערעור טובים, כלשונה, והיא מפנה מאמציה למציאת מושכר חלופי אשר יענה על צרכי המפעל, אך טוענת כי טרם מצאה מושכר מתאים.

באלה הנסיבות טוענת המבקשת כי אם לא יעוכב הביצוע עד להכרעה בערעור, יהא קושי ממשי ומעשי בהחזרת המצב לקדמותו ועל כן, יש להיעתר לבקשתה ולחילופין ליתן ארכה מספיקה לפינוי המושכר לצורך התארגנות ומציאת חלופה סבירה.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי סיכויי הערעור נמוכים, בנסיבות בהן נקבע על ידי בית משפט קמא כי עדות מנהלה של המבקשת אינה מהימנה וכי החזקת המושכר ע"י המבקשת אינו כדין, ועל כן הורה בית משפט קמא כדין על פינוי המושכר.